הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית וְאוֹמֵר לוֹ מְשַׁמֵּט אָנִי רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ. רַב הוּנָא אָמַר בְּשָׂפָה רָפָה. וְהַיָּמִין פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' המחזיר חוב בשביעית וכו'. וכלומר והא דתנן לקמן המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו היינו בשאומר לו המלוה משמט אני והוא אומר אעפ''כ וכו' כדפרישית במתני' וסמיך התנא במתני' דלקמן על הא דשנה כאן:
רב הונא אמר אומר משמט אני בשפה רפה והימין פשוטה לקבל ומסבב עמו בדברים עד שיאמר לו אעפ''כ ובמתנה אני נותן לך:
אַף בְּפַת כֵּן מַחְלוֹקֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים. דְּבַשׁ גִּידּוּלֵי 30b כַּוֶורֶת. פַּת אֵינוֹ גִידּוּלֵי תַנּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף בפת כן מחלוקת וכו'. בעיא היא אם אף ברידה פת מן התנור בשבת ס''ל נמי לר''א דחייב:
וקאמר הש''ס דלא דמיא דדבש גידולי כוורת הוא והו''ל כעוקר דבר מגידולו אבל פת אינה גידולי תנור ואף ר''א מודה דאינו אסור אלא משום שבות:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה בַּר נַשׁ דְּתַנֵּי חָדָא מֵיכְלָא וְהוּא אֲזַל לְאָתָר וְאִינּוּן מוֹקְרִין לֵיהּ בְּגִין תַּרְתֵּיי צָרִיךְ מֵימַר לוֹן אֲנָא חָדָא מֵיכְלָא אֲנָא חֲכַם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה. ממתני' דצריך הרוצח להודיע להם דשמא אינם יודעים ולפיכך רוצים לכבדו ומכאן לבר נש דתני חדא מיכלא מכילתא ומסכתא אחת ובא לעיר אחת ואינון מכבדין ליה כמו בשביל דתני תרתי מסכתא צריך שיאמר להן אנא חדא מיכלא בלחוד אנא חכם. וגרסינן להא (בפ''ב דמכות) על האי מתניתין כיוצא בו:
משנה: הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ. הַלֹּוֶוה מִן הַגֵּר שֶׁנִּתְגַּייְרוּ בָנָיו עִמּוֹ לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו וְאִם הֶחֱזִיר רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ. כָּל הַמִּיטַּלְטְלִין נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה וְכָל הַמְקַייֵם אֶת דְּבָרוֹ רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכל המקיים את דברו. שרואה להיות משאו ומתנו באמונה אע''פ שאין שם משיכה ולא נתינת מעות מקיים דיבורו רוח חכמים נוחה הימנו דכך סמכו חכמים על הכתוב איפת צדק והין צדק שיהא הן שלך צדק כשתדבר דבר השלימהו לטוב:
כל המטלטלין נקנין במשיכה וכל זמן שלא משך אע''פ שנתן המעות יכול כל אחד מהן לחזור בו מן המקח אלא דקאי במי שפרע:
מתני' המחזיר חוב בשביעית. שעברה עליו שביעית רוח חכמים נוחה הימנו שיש להן נחת ממעשיו ודוקא שאמר לו המלוה משמט אני ואומר לו אעפ''כ אני נותן לך במתנה כמפורש בהלכה דלעיל:
הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו. ומת הגר לא יחזיר לבניו ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו:
הלכה: רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר וּבִלְבַד לְבָנָיו. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מַהוּ וּבִלְבַד לְבָנָיו. אִם יֵשׁ לוֹ בָנִים יַחֲזִיר לְבָנָיו. אִם אֵין לוֹ בָנִים יַחֲזִיר לִבְנוֹתָיו. שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְאֵין יְרוּשַׁת הַגֵּר דְּבַר תּוֹרָה יַחֲזִיר לְבָנָיו כְּיוֹצֵא בוֹ מִי שֶׁמֵּת סוֹף מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֵין לוֹ יוֹרֵשׁ אֶלָּא אִמּוֹ לֹא יַחֲזִיר וְאִם הֶחֱזִיר רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיוצא בו במי שמת סוף משפחתו. מן האב ואין לו יורש כלל מן התורה אלא אמו והאם אינה יורשת את בנה והיה אחד חייב לזה המת אינו מחויב להחזיר לאמו ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו וזהו כיוצא בו לדינא דמתני':
שלא תאמר וכו'. כלומר וכ''ת מאי קמ''ל הא לעולם הבנים קודמים להבנות הא קמ''ל שלא תאמר הואיל ואין ירושת הגר לאביו דבר תורה יחזיר לבניו וכלומר לכל בניו בכלל הבנים והבנות דסד''א דוקא בירושת התורה הבן קודם להבת כדכתיב ואם אין לו בן וגו' אבל הכא כיון שאין ירושת תורה כולן שוין הן להכי קמ''ל דאף כאן יחזיר להבנים ואם אין בנים יחזיר להבנות:
ר' יוסי בעי מהו ובלבד לבניו ולאפוקי מאי וקאמר הש''ס דה''ק אם יש לו בנים זכרים יחזיר להם ולא להבנות ואם אין לו בנים אז יחזיר לבנותיו:
גמ' ובלבד לבניו. הא דקתני ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו ובלבד שיחזיר לבניו כדמפרש לה לקמיה:
הַגַּזְלָן שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה וּבִיקֵּשׁ לְהַחֲזִיר אֶת הַגְּזֵילָה הַמְּקַבֵּל הִימֶּנּוּ אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין רוח חכמים נוחה הימנו שלא ינעול דלת להשבים שיש אחד שאין לו להחזיר את הגזילה:
הגוזל שעשה תשובה. תוספתא היא בסוף מכילתין:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַנּוֹשֵׂא וְהַנּוֹתֵן בִּדְבָרִים דְּאַתְּ אָמַר אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִימֶּנּוּ. וְזִימְנִין דְּאַתְּ אָמַר אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁפָּרַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וזימנין דאת אמר וכו'. והיינו ביש כאן נתינת מעות ולא משך דלחזור יכול הוא אבל מוסרין אותו למי שפרע כדאמרי' בפ''ד דב''מ ומקצת מן הסוגיא דלקמן שנויה שם (בהלכה ב'):
הנושא והנותן בדברים זימנין דאת אמר אין רוח חכמים נוחה הימנו. בלבד כשאינו מקיים דיבורו וזהו בשאין כאן נתינת מעות:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַנּוֹתֵן עֵירָבוֹן טַבַּעַת לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר בּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ זָהוּב אָמַר לֵיהּ טַבַּעַת. מַה בֵּין זָהוּב וּמַה בֵּין טַבַּעַת. זָהוּב דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּנּוֹת טַבַּעַת בְּעֵיינָהּ הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל טבעת. דוקא כדמפרש ואזיל. מה בין זהוב ומה בין טבעת לפי שהזהוב דרכו להשתנות כלומר דרכו להוציאו ולשנות ליתן לו זהוב אחר כשיביא לו מעות כסף ביד מקחו והוי ליה כמי שנתן מקצת הדמים אבל טבעת נשארת בעינ' שהרי זה אינו יכול להוציא ומתחילה לא לקחה אלא לסימן בעלמא ולא הקנה לזה המקח בשביל הטבעת שאין לו בה הנאה של כלום:
ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו זהוב. אם נתן לו דינר זהוב לערבון מהו אם דינו כטבעת:
הנותן עירבון טבעת לחבירו. שנתן לו טבעת אחת בשביל עירבון על מקחו לאו כלום הוא ואם בקש לחזור חוזר בו:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר בּוֹ. קָם רִבִּי יוֹסֵי עִם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי אָמַר לֵיהּ הָהֵן לָאו צֶדֶק וְהִין צֶדֶק אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הִין שֶׁל צֶדֶק הָיָה. רַב פְּלִיג דְּרַב אָמַר כַּד אֲנָא אָמַר לִבְנֵי בֵיתִי לִיתֵּן מַתָּנָה לְבַר נַשׁ לֵינָה חָזַר בִּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב 31a אֵימָתַי אָֽמְרוּ הַמְּטַלְטְלִין נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶן בִּרְשוּת הַלּוֹקֵחַ כֵּיוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אוֹ עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ וְיוֹצִא אֶת כֹּל מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים בִּרְשׁוּת זֶה שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִים אֶצְלוֹ לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּזִיכֵּינוּ בָהֶן אוֹ עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר לוֹ אֶת מְקוֹמָן. מַה עֲבַד לָהּ רַב כָּאן כְּשֶׁהֶעֱמִידוֹ עִמּוֹ כָּאן כְּשֶׁלֹּא הֶעֱמִידוֹ עִמּוֹ. רַב פְּלִיג דְּרַב אָמַר כַּד אֲנָא אָמַר לִבְנֵי בֵיתִי לִיתֵּן מַתָּנָה לְבַר נַשׁ לֵינָה חָזַר בִּי. תֵּדָע לָךְ חַד בַּר נַשׁ אַפְקִיד עֵירָבוֹן עַל מִילְחָא וְיָֽקְרָת. אָתָא לְגַבֵּי רַב אָמַר לֵיהּ אוֹ יִתֵּן לוֹ אֶת כָּל עֵירָבוֹנוֹ אוֹ יִמְסוֹר לוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא אָמַר כַּד אֲנָא אָמַר לִבְנֵי בֵיתִי לִיתֵּן מִתָּנָה לְבַר נַשׁ לֵינָה חָזַר בִּי. וְכָא הוּא אָמַר הָכֵין. תַּמָּן לְמִידַּת הַדִּין הוּא וּמַה דְרַב נְהִיג לְמִידַּת חֲסִידוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשני. תמן בהאי עובדא למדת הדין הוא דלדינא הורה כן ומה דרב נהיג בעצמו למדת חסידות הוא שאע''פ שמדינא לא זכה בה המקבל לפנים משוה''ד עשה ונהג בעצמו מדת חסידות:
מחלפיה שטתיה דרב וכו'. הא לדידיה בדיבור בלחוד זוכה הוא המקבל והכא הוא אומר הכין דאפילו מוכר שקיבל ערבון על המקצת יכול הוא לחזור בו:
ולבסוף יקרת. נתייקר המלח ורצה המוכר לחזור בו ואתא לקמיה דרב וא''ל או יתן לו כל ערבונו. כלומר כל מה שהוא נגד ערבונו יתן לו כפי שוויו כך וכך מלח או אם אינו רוצה כלל וכלל במקח ימסור לו למי שפרע דס''ל דבמקצת דמים שקיבל נתחייב מיהת לקבל עליו מי שפרע:
חד בר נש אפקיד עירבון על מלחא. שעשה מקח עם א' על המלח ונתן לו משכון על המקח:
מה רב. קסבר לדינא ואע''ג דקאמר הכי כדמסיק ואזיל:
תדע לך. מהאי עובדא דלקמיה:
רב פליג וכו'. היינו הא דלעיל דפליג על דרבי יוחנן ומה דהדר מייתי לה משום דבעי עוד למיפרך מהא דלקמן וכמו אמר מר הוא:
מה עבד לה רב. להאי ברייתא כאן בשהעמידו עמו וכו' רב מוקי להאי ברייתא בשלא העמיד ללוקח עמו במקום שהמטלטלין מונחין בשעת תנאי המקח הלכך לא קנה עד שיקנה בדרכי הקניה והאי דרב גופיה בשהעמיד להמקבל עמו בשעה שאמר ליתן לו והראה לו מה שהוא:
אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה וכו'. תוספתא היא (בפ''ק דקידושין) קתני מיהת שאם הן ברשות המוכר לא קנה הלוקח עד שיגביה דבר שדרכו להגביה או עד שימשוך ויוציא את הכל מרשות הבעלים והשתא אם במוכר ולוקח אמרו כן דלא קנה הלוקח עד שיגביהנו או עד שיוציאנו מרשות הבעלים מכ''ש במקבל מתנה דלא זכה בדיבור לחודיה ואמאי קאמר רב לית אנא חזר בי:
מתניתא. הך ברייתא דלקמיה פליגא על רב:
לינה. לית אנא חזר בי וצריך שיתנו לו:
רב פליג. אהא דר' יוחנן דבזה אינו יוצא י''ח אף שבשעה שאמר היה בדעת גמורה מכל מקום אם אינו מקיים הדיבור הוי כמחוסר אמנה וכך היה נוהג:
אמרי דבשעת אמירה היה הין של צדק שאמר לו בדעת גמורה ליתן לו ולא דרך כיזוב והיתול:
קם ר' יוסי עם ר' יעקב בר זבדי. והקשה לו וכי זה הלאו צדק והין צדק שאמרו חכמים שצריך לקיים דיבורו:
חוזר בו. ואין בזה משום מחוסר אמנה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source